פקודת מס הכנסה הינה מעין חוק מתקופת המנדט הבריטי.בשל כך נוצר מצב בו פקודת מס הכנסה אינה ברורה או נהירה דייה ולכן נגרר ציבור הנישומים("העצמאים") ורשויות המס לבתי המשפט . בבתי המשפט במהלך השנים נקבעו העקרונות לפיהם ממוסות הכנסות אזרחי ישראל והעקרונות לפיהם מותרות ההוצאות של אותן נישומים.

במאמר זה אתייחס לצד ההוצאות שאותן דורש ציבור הנישומים.כך לדוגמא, אחד העקרונות שנקבעו בפסיקה הינו הוצאות שמירה על הקיים/יתרון מתמיד.בפסיקה נקבע כי אם הוצאת ההשתלמות הינה הוצאה שמקנה לנו מקצוע או יתרון מהותי על פני המתחרים שלנו הרי שזו הוצאה שאינה מוכרת בצורה שוטפת בשנת המס אלא מכירים בחלק מההוצאה על פני כמה שנים.

אחד מפסקי הדין שעיצב את העיקרון הנ"ל הינו פס"ד לילי וולף.לילי היתה אורתודנטית שנסעה להשתלמות בחו"ל ללימוד שיטות חדשות. לילי טענה שההשתלמות נועדה לשמור על מקצועיותה ולכן לשמירה על הקיים.פקיד השומה כמובן, סבר אחרת.נגשו הצדדים לבית המשפט ובית המשפט קיבל את עמדת גברת לילי וולף.

פסק דין נוסף הינו פס"ד עו"ד.בשנים הראשונות לקום המדינה נהגו לקרוא לפסקי הדין על שם בעל המקצוע שנתבע או תבע את רשויות המס.כך לדוגמא בפס"ד עו"ד מדובר בעו"ד שלמד משפטים באנגליה ועסק בפרקטיקה בישראל.אותו נישום נסע להשתלמות באנגליה שלאחריה קיבל אישור לייצג אזרחים כנגד השלטון הבריטי.בית המשפט פסק שההשתלמות הזו יצרה יתרון מתמיד ומקור פרנסה חדש ולכן זוהי הוצאה שאינה מוכרת בשנה השוטפת.

​

באם ישנן שאלות המטרידות אתכם או אולי נושאים שקהל הקוראים היה מעוניין שאדון בו הינכם מוזמנים לכתוב לי במייל:bennycpa@gmail.com  או בנייד: 052-4283135